מקווה
בהגדרתו מקווה הוא מאגר מים אשר מתאים להלכות מקוואות. על פי היהדות טבילה במיי המקווה מטהרת את האדם אשר טובל בהם מטומאות רבות.
שלושת כללי היסוד להכשרת מקווה הם-
א. מקווה בקרקע, חצוב, יצוק או מחובר לקרקע והעיקר שיבנה באתר.
ב. מים חיים- מקור מים טבעי ולא מים שנשאבו ע”י אדם.
ג. כמות המים צריכה להיות כזו שמכסה “את כל בשרו”.
מבנה המקווה
כיום מקווה הוא מבנה ובו בריכה אשר על פי ההלכה צריכה להכיל לפחות 40 סאה שהם שווי ערך ל- 750 ליטרים של מים ממקור טבעי- מי ים, מעיין, נחלים, נהרות ומי גשמים. ניתן לטבול גם במקורות המים הטבעיים עצמם אך כיום על פי רוב נערכות הטבילות במבנה ה”מקווה” אשר נבנה בהתאם לכללי ההלכה ומחובר למקור מים טבעיים.
בכל בניין של מקווה מודרני הוא חד מיני ויש בו למעשה לפחות שתי בריכות מים או יותר כאשר אחת מהן נקראת ה”אוצר”. ה”אוצר” הוא מאגר המים בו נאגרים כאלף ליטרים של מי גשמים אשר נאספים בימי החורף והוא אינו משמש לטבילה.
את הבריכה או הבריכות הנוספות במקווה ממלאים במי ברז רגילים נקיים ומסוננים אשר ביניהן לבין ה”אוצר” קיר משותף ובו נקב של לפחות 6 ס”מ כך שתיווצר בין מי הבריכות השקה- המים יתערבבו ויגעו אלו באלו, לפי ההלכה מספיק כי המים המסוננים יגעו במי האוצר על מנת לראות בהם כהמשך ישיר של המים הטבעיים ולכן הם מותרים לטבילה ובכוחם לטהר.
בעזרת ה”אוצרות” ניתן להחליף את המים בהתאם לתנאי תברואה והיגיינה. גם מי הגשם ב”אוצרות” מוחלפים מדי פעם במי גשמים הנשמרים בבריכה גדולה מעל מפלס ה”אוצרות”. היות וגג המקווה משמש לאיסוף מי גשמים עליו להיות נקי מחפצים ובעת הצורך מווסתים בעצרת מערכת צינורות בטון ופקקי גומי, עץ או שעם, חל איסור להשתמש בברזי מתכת. יש להקפיד מאוד על איטום כל מערכת הבריכות מפני נזילה וחלחול מים, הנזילה הקטנה ביותר פוסלת את המקווה. לכן יוצקים את המקווה כמכלול, ביציקה אחת של בטון מחוזק בהמון חומרי איטום ולאחר מכן מבוצע הידוק ע”י ויברציה, לכן ניקוז הבריכה לא נעשה מתחתית הבריכה אלא ע”י משאבה.
על מנת לשמור על תנאי היגיינה גבוהים במקווה בונים בית מרחץ בסמוך לו- מערכת של חדרי רחצה, מקלחות ושירותים, כך יוכלו הבאים למקווה להתנקות טרם הטבילה. במבנה המקווה ישנם עוד חדרים כגון, חדר הסקה, מרחב מוגן, חדר שירות וחדר בלנית.
מקווה גברים
כמו שהזכרנו קודם מבנה מקווה הוא מבנה חד מיני כלומר- מיועד לנשים או לגברים.
המבנה של מקווה הגברים מתחיל בחדר מבוא, חדר הלבשה כללי ממנו ממשיכים לחדר רחצה וטבילה במקווה. לאחר הטבילה חוזרים לחדר ההלבשה.
המבנה בנוי על פי רוב בצורה מעגלית וחבויה על מנת שלא יווצר קשר עין עם הרחוב.
עבור גברים אין מצווה לטבול במקווה אך הם עושים זאת מרצונם הטוב והחופשי על מנת להוסיף קדושה והיטהרות, ישנם רבים אשר טובלים למשל לכבוד יום שישי על מנת ליצור הפרדה בין ימי חול לימות השבוע, ובין קדושת השבת. בקרב החסידים נפוץ מאוד נושא הטבילה לגברים. ישנם גברים יהודים דתיים הנוהגים לטבול לקראת הימים הנוראים, השבת והחג, ויש גם רבים שאפילו נוהגים לטבול כל בוקר באופן יום יומי לפני תפילת שחרית על מנת להוסיף טהרה.
מקווה נשים
להבדיל מגברים המשתמשים במקווה בשעות היום נשים נוהגות לטבול בשעות אחר הצהריים והערב, ולכן חשוב כי דרכי הגישה למקווה יהיו דיסקרטיות אינטימיות וצנועות.
את הרחצה עושות הנשים בחדרים פרטיים שמהם גישה למקווה כללי. ישנו גם מקווה פרטי עם אמבטיה, אשר נשמר לאירועים מיוחדים כמו טבילת כלה.
במקווה נשים ישנה בלנית אחת או יותר- שהן עובדות המקווה ותפקידה להיות לעזר הטובלת במידה והיא רוצה בכך ולעת הטבילה להשגיח ששיער הטובלת לא יצוף מעל פני המים וגופה לא מתחכך בדפנות בריכת הטבילה.
מצוות הטבילה במקווה עבור נשים היא אחת ממצוות היסוד של ההלכה היהודית. הטבילה מאפשרת הטהרות במקרים שונים כגון גיור, נישואים, טהרת המשפחה ועוד.
מקוואות בישראל
בישראל מספקות ומתפעלות הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות מאות מקוואות ציבוריים בכל רחבי הארץ הממומנים בחלקם ע”י המשרד לשירותי דת כשירות דת המסופק לציבור. מקוואות אלו כפופים למספר נהלים בנוגע לפרטיות הטובלים, תעריף הטבילה במקווה וכמובן דרישות תברואתיות. כמו כן, ישנם בארץ גם מקוואות בבעלות פרטית כך שהם אינם כפופים לנהלים אלו.
מחיר טבילה במקווה נשים ציבורי ינוע בין 10 ל- 30 ש”ח.
מחיר טבילה במקווה נשים פרטי ינוע בין 30 ל- 100 ש”ח.
מחיר טבילה במקווה גברים ציבורי ינוע בין 10 ל- 25 ש”ח.
מחיר טבילה במקווה גברים פרטי ינוע בין 30 ל- 75 ש”ח.
טבילה בבריכה
טבילה בבריכת שחיה אינה מטהרת את האדם ולא מקיימת את המצווה מכיוון שיש חובה במים ממקורות טבעיים, בנוסף בריכת המקווה היא בריכת בטון יצוק אשר יצוקה כמקשה אחת ולכן מבנה הבריכה הביתית הפרטית על פי רוב לא נבנה בצורה כזו ולכן יש צורך במבנה ייחודי אשר נבנה על פי כללי ההלכה.