זו לא רק שאלה של נוף, אלא קודם כל שאלה של הנדסה.

המיקום האידיאלי: מעל קורות יסוד או עמודים תומכים של המבנה. מים הם דבר כבד מאוד (כל מטר מעוקב שוקל טון, לפני משקל הבטון והאנשים). קונסטרוקטור חייב לאשר את המיקום כדי למנוע שקיעה של הגג או סדקים בדירה מתחת.

חשיפה לשמש: עדיף למקם את הבריכה בצד הדרומי או המערבי של הגג כדי להרוויח מקסימום שעות שמש, מה שיחסוך בעלויות החימום.

חדר המכונות הוא "הלב" של הבריכה, אבל הוא רועש. הכלל הראשון: לעולם לא מעל חדר שינה (שלכם או של השכנים) ולא צמוד לקיר של סלון.

• הפתרון הנפוץ: נישה אקוסטית בצד הגג, מוסתרת בחיפוי עץ או אלומיניום.
• נגישות: חובה להשאיר גישה נוחה לטכנאי. אל תקברו את המשאבות במקום שאי אפשר להגיע אליו בלי לפרק דק.
• מרחק: המרחק מהבריכה צריך להיות קצר ככל האפשר (עד 5-10 מטרים) כדי לשמור על יעילות המשאבות.

בהחלט, זהו טרנד חם במגדלי יוקרה. עם זאת, זה דורש תכנון מוקדם: הכנת צנרת מים וביוב לפני היציקה, ואיטום מוקפד כפול באזור הבר.

כמו כן, אם רוצים מקרר או מכונת קרח צמודה, יש לדאוג לתשתית חשמל מוגנת מים בתקן מחמיר ביותר.

בישראל קיימות שלוש אופציות עיקריות, ולגג יש מנצחת ברורה:

1. בריכות נירוסטה (פלדת אל-חלד): המומלצת ביותר לגגות. הן קלות משקל באופן משמעותי מבטון (פחות עומס על הבניין), מגיעות מוכנות (התקנה מהירה ביום אחד עם מנוף), אטומות לחלוטין (אין סדקים) ונראות יוקרתיות מאוד.

2. בריכות מתועשות (פיברגלס/אינפיניטי): פתרון קל וזול יותר, אך דורש בניית קונסטרוקציה תומכת (במה) מסביב.

3. בריכות בטון: המורכבות ביותר. דורשות יציקות, איטום כבד וזמן עבודה ממושך. מתאימות רק אם הבניין תוכנן מראש לשאת משקלים עצומים.

הטעות הנפוצה היא "עיניים גדולות". בריכה גדולה מדי "חונקת" את הגג. הנוסחה המומלצת: הבריכה (כולל הדק/השפה מסביב) צריכה לתפוס עד 30%-40% משטח הגג הפנוי.

חשוב להשאיר מקום לפינת ישיבה, מיטות שיזוף ואירוח. בגגות אורבניים, בריכות "Plunge Pool" (בריכות טבילה) בגודל 2X3 מטרים או 3X4 מטרים הן הפופולריות והפרקטיות ביותר.

התשובה הקצרה: כן. בישראל, בריכה קבועה נחשבת למבנה לכל דבר.

רפורמת הפרגולות: ישנה טעות נפוצה שבריכה פטורה מהיתר. הרפורמה מאפשרת הקלות מסוימות לבריכות מונחות וקטנות מאוד, אך בריכת שחייה אמיתית (במיוחד על גג) דורשת היתר בנייה מסודר ואישור קונסטרוקטור.

בניה ללא היתר חושפת אתכם לצווי הריסה ולתביעות משפטיות.

גם אם הגג הוא פרטי שלכם בטאבו – התשובה היא כן. הבריכה מעמיסה על שלד הבניין המשותף. בשלב ההיתר, החוק מחייב יידוע שכנים.

בישראל, בלי חימום, הבריכה שמישה רק מיוני עד ספטמבר.

התקנת משאבת חום (רצוי בטכנולוגיית Inverter החסכונית) תאריך את עונת הרחצה למרץ-נובמבר ואף לכל השנה. על גגות, הרוח מקררת את המים מהר יותר מאשר בקרקע, ולכן חימום הוא כמעט חובה למי שרוצה לנצל את ההשקעה.

מלח: המים נעימים יותר ("רכים"), פחות ריח של כלור, ופחות צורב בעיניים. המערכת הופכת מלח לכלור טבעי.

האזהרה החשובה לגגות: מי מלח הם קורוזיביים (גורמים לחלודה). אם יש לכם מעקות ברזל, פרגולות אלומיניום או קונסטרוקציית פלדה קרובה, רסס המים המלוחים עלול לגרום לקורוזיה מהירה.

בגגות עם אלמנטים מתכתיים רבים, לעיתים עדיף להישאר עם כלור רגיל ומבוקר או מערכות חיטוי מתקדמות (UV/אוזון).

עלויות התחזוקה מורכבות משלושה גורמים:

• חשמל: משאבות וחימום (בין 300 ל-1,500 ש"ח בחודש, תלוי אם מחממים בחורף).
• כימיקלים ומים: כ-200-400 ש"ח בחודש.
• שירות (אופציונלי): "פול-מן" (מנקה בריכות) שמגיע פעם בשבוע יעלה בין 400 ל-800 ש"ח בחודש.

השורה התחתונה: צפו להוצאה חודשית ממוצעת של כ-1,000 ש"ח לתחזוקה מלאה ואיכותית.

ברוב הרשויות המקומיות בישראל – כן.

שטח בריכת השחייה (ולעיתים גם הדק שסביבה) מסווג לרוב כשטח בנוי או כשטח לחיוב מיוחד. התעריף למ"ר משתנה דרמטית בין עירייה לעירייה, וכדאי לבדוק זאת מראש באתר העירייה שלכם תחת צו הארנונה.